שתף

צבא, סרטן ומה שביניהם

16:55 31.10.2018

מה חדש בנס ציונה

טורה האישי והמרגש של סא"ל מורן אלמוג, ראש ענף משאבי אנוש באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, אשר מסכמת 26 שנות שירות מרתקות

טור מיוחד זה מובא לפרסום לרגל חודש ההתמודדות עם סרטן השד

 

סא"ל מורן אלמוג, בת 44, מנס-ציונה, התמודדה וניצחה את מחלת הסרטן וכיום מרצה להעלאת המודעות בנושא, בצבא, בארגונים חברתיים, עיריות וגופים נוספים, דרך עמותת 'אחת מתשע', שבה היא מתנדבת לצד שירותה הצבאי, אותו תסיים במרץ הקרוב.

 

"אני מורן, סגן אלוף באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, נשואה לזיו ואימא לשני מתבגרים, דור בן 17 וחצי ורומי בת 14 וחצי. צה"ל עבורי זו דרך-חיים, שאדם צריך לאהוב, להוקיר, ואף להעריץ, כדי להתאים עצמו למערכת. את רוב שנותיי העברתי בתפקידי שדה מאוד מאתגרים, החל ממדריכת חי"ר בבה"ד 1 במצפה רמון, קצינת לוגיסטיקה ביחידות שונות, מבצעיות ומאתגרות, ועד לראש ענף משאבי-אנוש של זרוע יבשה והאגף הטכנולוגי לוגיסטי."

 

"גדלתי בנס ציונה של פעם, שהייתה אז מושבה. משפחתי הייתה ממייסדי נס ציונה (הלררים והפצ'ורניקים והקוגלים). גדלתי בנוף של פרדסים, תפוזים ודבורים, ובצל 'הנוער העובד'. לאורך כל מילוי תפקידיי הייתי מסורה טוטאלית ולא ראיתי כלום חוץ מצה"ל, גם כששבועות הייתי רחוקה מאוד מהבית. לאחר שירות של 11 שנים בתפקידי-שטח, לקראת סיום תפקידי, כקצינת לוגיסטיקה חטיבתית, ובאישור מפקדיי, הרשיתי לעצמי להיות גם אימא... יצאתי ללימודי תואר ראשון מטעם הצבא, בתקווה שאשתבץ בתפקיד נוח וקרוב לבית."

 

"ואז פרצה מלחמת לבנון השנייה, הבנתי שאת הבית אני כבר לא אראה בתקופה הקרובה. בתקופה זו הייתי בתפקיד קצינת הספקה אוגדתית, של אחת האוגדות הלוחמות. עומס מטורף, אנחנו בלחימה,‏ ‏ותפקידי לספק את כל הצרכים של החיילים בקרב. אם זה ציוד, רכב, נשק, מזון ושתייה, ובעיקר, להתעסק בכוח-אדם, באנשים, בפיקוד, במרץ ובעידוד הכוחות בשטח. ראיתי את המשימה לנגד עיניי, הבנתי את חשיבות תפקידי וכובד המשקל על כתפיי. המשפחה בעורף, בבית, הם יודעים שאימא עסוקה בחיילים שלה, עסוקה בלעשות דברים גדולים וחשובים למען המדינה. תמיד דאגתי שיהיה עורף לוגיסטי חזק בבית. הבעל, ההורים, המשפחה המורחבת. ידעתי שיש על מי לסמוך, ובימים שלא הייתי מגיעה ‏הביתה, התגעגעתי מאוד, אבל לא הרשיתי לעצמי לפתח רגשות אשם. כולם היו שותפים למאמץ הצבאי שלי. ויתרתי על הרבה בחיים בשביל הצבא."

 

 

"לפני כשש שנים, מוניתי להיות ראש לשכתו של ראש מטה אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה. התחלתי לחיות חיים של מישהו אחר. קמתי לפניו והלכתי לישון אחריו. נשמתי וחייתי את לוחות-הזמנים שלו. תפקיד מדהים, כרב סרן, שגדלה בשטח, פתאום אני מוצאת עצמי במטה הכללי, שותפה לדיונים הנוגעים בניהול צה"ל, שותפה לסודות מדינה, הייתי מסופקת והרגשתי בגג-העולם. משם קודמתי לדרגת סגן אלוף. לאחר שלוש שנים, החל מבצע 'צוק איתן', עבדנו במרץ לאורך כל הלחימה, ניהלתי חמ"לים, ביקרתי את החיילים בשטח, גם פצועים, ובעיקר, ראיתי את ביטחון המדינה לנגד עיניי, כי זה מה שאני יודעת לעשות. באותה תקופה כבר חליתי בסרטן. לא ידעתי, וטוב שכך. כאילו מישהו כיוון, שאסיים את המבצע בעזה, שאסיים את משימתי ואתפנה למלחמה הפרטית לי. חליתי בסרטן השד, סרטן אלים, שנדרש להוציאו במיידי. כאחת שהצבא הוא כל חייה, הבנתי שאני נכנסת למערכה על החיים שלי. מיד נפגשתי עם הרופאים שבחרתי, ישבנו יחד על תוכנית-עבודה מפורטת, שכללה ניתוח, זמן לטיפולים, שיקום ופיזיותרפיה, ומיד, וכמה שיותר מהר, לחזור למדים. מאוד רציתי לחזור למדים, הם סימלו בשבילי את השגרה והשפיות. אבל כמו שאומרים "אנחנו מתכננים, והוא שם למעלה מחייך..."."

 

"הניתוח הראשון לא הצליח, ובערב חנוכה, קראה לי האונקולוגית, לבשר לי שתשובות המעבדה חזרו ואני עדיין לא 'נקייה', עדיין קיימים מוקדים סרטניים, ונדרשת כריתה מלאה. באותו רגע נשברתי, הדמעות חנקו, אבל רוח-צה"ל בתוכי, ואני קצינה שיודעת לנצח מלחמות ולעבור משברים קשים. אספתי את עצמי מאוד מהר וישבתי לכתוב תוכנית-עבודה שנייה. אמרתי לעצמי שאולי בקרב הנוכחי הפסדתי, אבל במלחמה - אנצח. נכנסתי לניתוח נוסף. לא הסכמתי לכריתה מלאה. זו החלטה מאוד אישית/נשית, וכל אחת איך שהיא מתייחסת לגופה ואיך היא מחליטה להמשיך לחיות איתו ואותו. את הניתוח השני עברתי בהצטיינות יתרה. הרופאים היו מאושרים, ואני שמחתי שהתוכנית לחיות הצליחה לי. אני חיה. אני כאן ואני מתכוונת להישאר."

 

"משם עברתי הרבה טיפולים, שיקום, עוד ניתוח, להוצאת שחלות (עקב גנטיקה משפחתית) וכל זאת תוך שאני עובדת מהבית, מביאה את פקודיי לדיונים בסלון ביתי וממשיכה לתפקד כאילו לא חליתי. את הכלים להתמודדות נתן לי צה"ל, לולא הכלים שרכשתי בחלוף השנים - לא הייתי יכולה לגבור על המחלה ולעבור אותה כפי שעברתי. הצבא עטף אותי, בזמן המחלה, בכל החום והאהבה שמערכת גדולה ואיכותית כמוהו יודעת לתת. הצבא לימד אותי מהי משימה ואיך מתגברים על מכשול. כיום, אני עוסקת רבות בהעלאת המודעות לסרטן השד, מרצה בכל הארץ, לגברים ונשים כאחד (כן, גם גברים חולים בסרטן השד אך מתביישים לדבר על זה). מספרת את הסיפור האישי שלי, מדברת עם אנשים על התמודדות עם משברים באמצע החיים, ובעיקר, מאמינה שהבחירה בחיים היא הדרך הטובה ביותר."

 

אני מורן אלמוג (יגודה), נס-ציונית גאה, סגן אלוף בצה"ל, שחלתה בסרטן ויכלה שלא... אילו נבדקה בזמן.

 

תהיו טובים, לכו להיבדק, תזמינו אותי לספר את הסיפור שלי, ובעיקר - תהיו לי בריאים.

 

שלכם, מורן אלמוג.

אולי יעניין אותך גם...

לוח ארועים

לכל הקופנים

קופונים

Loading...