איך בוחרים מסגרת חינוכית?

לקראת ההרשמה לגנים לשנת הלימודים הבאה - שלומית אריכא (אמא אדמה - בית חינוך ומרכז מונטסורי לגיל הרך) נותנת המלצות שיכולות לעזור להורים לבחור את המסגרת החינוכית המתאימה ביותר עבור ילדיהם

רוב ההמלצות שעומדות על הפרק הן:

כמות אנשי צוות לכמות הילדים (מהו היחס?)

אך לא תמיד כך הדבר לפעמים חשוב להתבונן על איכות הצוות יש גנים שיתגאו בהרבה צוות אבל בתאכלס יש תחושה של כאוס כי יש הרבה צוות ואחד סומך על השני ולא באמת קורה משהו.

לפעמים כמות צוות גדולה יוצרת יותר רעש אצל הילדים - אני מתייחסת כמובן לילדים החל מגיל שנתיים בערך שכבר מגלים את העצמאות שלהם.

בנוסף חשוב להקשיב לרעש העסוק בגן

האם הילדים עסוקים בעשייה. רעש של בכי לאו דווקא מתאר את המצב בו נמצאים הילדים כיוון שפעוטות לעיתים מדברים בבכי כדי לתקשר את הצרכים שלהם את הרצונות שלהם. להקשיב לשיח של הצוות עם הצוות האם הוא נעים האם השפה רהוטה.

להקשיב לשיח של הצוות עם הילדים האם השיח הוא קשוב ובגובה העיניים או האם השיח הוא צייתני ומתקתק כלומר הצוות עסוק בלתקתק את העבודה או עסוק בהקשבה לילדים ועסוק בלהיות נוכח ולתת ביטחון.

חייבים להבין את ההבדל בין סמכות לסמכותנות כאשר סמכותנות מדברת על שיח תקיף ושרירותי של: אני המבוגר אני אמרתי ואתה מקשיב או הפוך האם השיח הוא סמכותי מהשורש לסמוך, האם הילד סומך על הצוות שיתן לו מענה.

הדמויות החנוכיות מאוד חשובות כיוון שהיכולות החברתיות והרגשיות של ילדים בגילאי שנתיים הם באמצעות הקשרים שיש להם עם המבוגר ככה הם לומדים תוך כדי תיווך וסימולציות לנהל את עצמם ולתקשר את עצמם החוצה.

לשים לב לתנאים שיש בימי ההסתגלות

האם קיימים תנאים כאלה או האם יש הקשבה לצרכים של הילד האינדיבידואל. לכל ילד וגם לכל הורה יש צרכים שונים וזמן הסתגלות משתנה. יש הורים שיושבים בגן יומיים ויש כאלה שבועיים המטרה היא לתת לילד תחושת ביטחון ולא להכניס אותו למצוקה כדי שיסמוך על הצוות ועל המקום החדש שהוא ישהה בו בשנה הקרובה. לא אני לא מדברת על בכי בפרידה כיוון שפרידה בתחילה יכולה להיות לא נעימה כי פרידות הן לא נעימות לכולנו. אלא, על בכי רצוף וקשה ללא הפוגות שמראה שהילד במצוקה וזקוק לדמות ההיקשרותית שהוא מכיר במקרה הזה בזמן ההסתגלות זה ההורה.

זה מזכיר לי שבאחד הימים כשביקרתי בפארק המשחקים יחד עם הילדים האישיים שלי ולפתע נשמעה אזעקה הילדים שאני הגננת שלהם ששהו בפארק באותו זמן רצו אליי בזמן האזעקה גם כשהוריהם היו שם. זה היה רגע מרגש מאוד.

לשאול האם יש סדר יום והאם הוא מותאם לילדים לגילם ולשלב ההתפתחותי שלהם או האם הוא מותאם לקפה של הגננת ולזמן המנוחה.

האם המבנה בטיחותי ומותאם לילדים האם יש רישיון הפעלה ופיקוח של משרד החינוך שבתוכו כמובן יש פיקוח בטיחות, תברואה, פדגוגי, צוות עם הכשרה וכדומה.

המלצות של הורים אחרים

כאן יש לי קצת הסתייגויות, כי לא תמיד מה שמתאים לילד אחד או להורה אחד בהכרח מתאים לילד ולהורה אחר. לכל משפחה יש את סדר העדיפויות שלה, הקווים האדומים עליהם הם לא מוכנים להתפשר.

אני תמיד אומרת שהחינוך המונטסורי במקרה שלנו מתאים לכל הילדים אבל לא מתאים לכל המשפחות.

צריך לקחת בחשבון שבסביבת מונטסורים יש המון חופש בתוך גבולות כמובן, יש הרגלים שבונים אותם שהופכים אח"כ להיות ערכים בחייהם של הילדים.

ילדים בגן מונטסורי מרגישים בבית, זאת הסיבה שלגן מונטסורי קוראים בית חינוך כי זה הבית, הם חולצים נעלים מטפסים על עצים משתמשים בקולפן ובסכין, כמובן בהשגחה, שואלים שאלות, התכנים לפעמים מוסטים מתוכנית הלימודים ומשתנים בהתאם להתפתחות של הילדים ולתקופת הרגישות שלהם וזה לא תמיד מתכתב עם העולם של הילד בבית. האם העולם של הילד מתנהל בכן או רק בלא, נתון לסנקציות והגבלות שמתאימות למבוגר, זה למשל מאוד חשוב כדי ליצור הלימה בין מה שקורה בגן למה שקורה בבית.

בימים אלו חשוב גם לבדוק האם בגן יש מרחב מוגן מותאם.

אז איך מזהים גן מונטסורי?

1. הכשרה מקצועית של הצוות: בגנים מונטסורים הצוות החינוכי נקרא מדריכים/ות התפקיד שלהם הוא לספק סביבה תומכת, לייעץ ליצור קשר חם ואישי עם כל ילד. הכשרה מונטסורית וערכים מרכזיים המתכתבים עם הגישה המונטסורית כמו כבוד לילד, לסביבה, לאחר, שפה מכבדת כזאת שמעודדת בחירה ועצמאות, מכבדת ומעודדת את היחודיות האישית של הילד לצד קהילתיות חזקה.

2. הסביבה: בגנים מונטסורים הסביבה ערוכה וזמינה לילד, היא מעודדת את העצמאות שלו ואת הבחירה. הלמידה האפקטיבית תהיה מוחשית ותשתנה במהלך השנה בהתאם להתפתחות של הילד, תקופת הרגישות, ותחומי עניין. כל תוכנית הלימודים ותחומי הדעת מונגשים על המדפים, חושים, שפה, חשבון, כישורי חיים, כישורי אוכל, מדעים, גיאוגרפיה ועוד.

בסביבה מונטסורית הילד יתרגל מיומנויות שונות כל זמן שירצה וזאת למרות סדר היום. אין התנגשות בין הרצונות שלו לחקור לדעת ובין שאר הקבוצה.

לדוגמא: לא כולם אוכלים באותו זמן - כי לא כולם רעבים באותו הזמן. בופה הבוקר פתוח ומאפשר בחירה, ניהול עצמי ועצמאות.

דוגמא נוספת: מפגש בוקר - הוא לא חובה! לא כולם חייבים להשתתף בו. מבחינתי ילד שעסוק בפעילות ומתרגל עבודה לא חייב לאסוף הכל ולהגיע למפגש, המיומנות שהוא עוסק בה חשובה גם היא. זה נותן את אותותיו גם ברמת הריכוז של הילד, לפעמים אני יכולה לשאול שאלה במפגש ודווקא אותו ילד שמתרגל ולא במעגל יענה לי כי הוא מרוכז יותר ונינוח - שם קורית למידה אגבית.

3. קצב אישי - לכל ילד הקצב שלו: הוא עסוק בלצמצם את הפערים בינו לבין עצמו ולא בינו לבין הקבוצה. המטרות החינוכיות הם אינדיבידואליות ומותאמות לו כך גם כלי הערכה ותצפית אישית. האינדיבידואליות עוזרת לנו לשמור על הסקרנות הטבעית, על חדוות הלמידה והמוטיבציה הפנימית ללמידה. הילד לומד להכיר את החוזקות שלו ואת יכולותיו.