שתף

מה בין חינוך, הורות והיחס שביניהם?

13:47 25.02.2020

מה חדש בנס ציונה

* מאת: אנה אדרי וטל מימרן

 

יום המשפחה הוא יום כיפי, של מתנות, חיבוקים, אהבה ושמחה. יום זה הוא גם הזדמנות עבורנו לעצור ולהרהר על האופן בו אנו מנהלים את המפעל החשוב ביותר בחיינו - המפעל המשפחתי - ועל החינוך שאנו מקנים לילדינו

 

באופן טבעי, כולנו רוצים שהילדים שלנו יצליחו מבחינה מקצועית, ויעשו את מה שכולם מחפשים:  להגשים את עצמם. מה שכן, אנו מאמינים כי הגשמה עצמית בריאה היא כזו הקשורה לקהילה, ולאנשים שמרכיבים אותה. במילים אחרות, הצלחה מלאה היא כזו שבונה את הסביבה, ומרוממת את האנשים שהם חלק מחיינו, ולא כזו המתמקדת בעצמי באופן אגוצנטרי.

 

ויקטור פרנקל, ניצול שואה ומייסד תורת הלוגו-תראפיה (תחום פסיכולוגי שהציל את חייהם של קורבנות טראומות, כגון: מלחמה, אלימות ועוד), סבר כי הגשמה עצמית ראויה היא כזו החורגת מעצמנו. כלומר, התרוממות שלנו לטובת הסביבה שלנו, ולא על חשבונה. העולם בו אנו חיים איננו כלי להגשמתנו העצמית, אלא עולם בריא וחיובי - הוא המטרה שצריכה לעמוד לנגד עינינו. אנו צריכים להפוך את העולם שלנו לטוב יותר, ובאמצעות כך להגשים את החלומות והשאיפות שלנו, ביחד עם מי שסביבנו, ולא לחוד, או על חשבונו.

 

אנה אדרי ומשפחתה

 

ועל כן, מערכת חינוך צריכה ללמד יסודות מקצועיים, כגון: מתמטיקה או לשון, אבל קודם כל, ומעל הכל, עליה ללמד את אמנות החיים, ואת אמנות אהבת האדם. הדרך לכך היא פיתוח של אמפתיה, הבנה של האחר וקבלתו כפי שהוא. האהבה כוללת מספר יסודות: אמונה, נתינה, דאגה, אחריות, מתן כבוד וידיעה - עלינו להאמין באחר על-מנת לאהוב אותו, עלינו להעניק על-מנת לקבל, עלינו לדאוג ולגלות אחריות, אך באותה העת להימנע משתלטנות ולהעניק כבוד למושא אהבתנו ולאוטונומיה שלו.

 

כדברי אריך פרום, פילוסוף, פסיכולוג ונביא זעם של שנות ה-50' של המאה הקודמת, יש משמעות לכך שהמושא העיקרי לאהבת האדם בכתבי הקודש הוא העני, הגר, האלמנה, היתום, ואפילו, בסופו-של-דבר, אויבי האומה (המצרי והאדומי). מן החמלה משתמעת ידיעה והזדהות, ובחמלתו של האדם לחסרי ישע, או לאויביו, הוא מפתח בתוכו את אהבתו לעצמו: "ואתם ידעתם את נפש הגר... כי גרים הייתם במצרים... ואהבתם את הגר!". היכולת לתת מעצמנו מעניקה עושר, ואושר, ומאפשרת לנו לייצר ולחזק חברויות. והרי, כפי שמחקרים מוכיחים כבר בבירור חייו – איכות-חיים אמתית לא נמדדת באמצעות רכוש, אלא באמצעות חוזק הקשרים שלנו עם החברים שלנו ועם סביבתנו. ככל שאנו מחוברים יותר - אנו מאושרים יותר.

 

בימים אלה, בהם נראה שהפוליטיקה גדולה מהכל, כולנו עסוקים בלנסות ולשכנע, האחד את השנייה, בדבר מהו, או מיהו, הצודק. עם זאת, כשמדובר בחינוך, הגישה חייבת להיות כזו שמעודדת תקשורת פתוחה, בריאה, ונכונות להתאים את דעתנו על-מנת להגיע למכנה משותף - עבור הילד, ועבור העתיד של כולנו (הרי, ילדינו הם עתידנו). הורים ואנשי-חינוך חייבים לפעול בצוותא לטובת הילד, בדרך הנכונה והמתאימה לכל ילד לגופו - כי כל קטנצ'יק הוא עולם ומלואו.

 

טל מימרן ומשפחתו

 

כנקודה אחרונה, חשוב לזכור כי יחסים טובים בין הורים לאנשי-חינוך לא יכולים להעיב על הילד ולייצר תחושה של שליטה מתמדת בו ובחייו. הילד זקוק, וראוי, למרחב, כדי לצמוח ולגדול, בשביל לפתח את האישיות שלו ולמצוא את מקומו בעולם. עלינו לפעול ביחד על-מנת להכווין אותו לדרך הנכונה עבורו, אבל לתת לו את המקום לנסות, וגם לטעות, בדרך להגיע למסקנות שישרתו אותו כאדם חיובי ותורם לסביבה. בעולם שבו הטכנולוגיה משתלטת עוד ועוד על חיינו, עלינו להבהיר לילדינו שלכל אדם ישנו מרחב פרטי להרהור, למחשבה ולצמיחה. יצירת מרחב בריא לכל ילד, ולכל אדם, היא מפתח בקיומה של חברה בריאה, מקבלת ומכילה.

 

* על הכותבים:

טל מימרן הוא מרצה למשפט בינלאומי באוניברסיטה העברית, יועץ חינוכי לתואר ראשון ויו"ר רוטרי יבנה לשעבר. אנה אדרי היא גננת בעיריית יבנה, האחראית על גן 'דוגית', בו לומד דניאל מימרן (בנו של טל).

 

© אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם צילום שיש לכם זכויות בו, אתם ראשים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו. צור קשר

שתף

לוח ארועים

לכל הקופנים

קופונים

Loading...