מפלצות, קונספציה והיום שאחרי

תפיסה מוטעית לגבי האויב נובעת במקרים רבים מזלזול בכוחו, כך היה ב-7 אוקטובר כשצה"ל המעיט ביכולתו של חמאס לבצע מתקפה משולבת ומורכבת מרצועת עזה על ישראל ושגה בהערכות כוונותיו, וכאשר מזלזלים באויב - עלולים לשלם מחיר כבד, כפי שאכן קרה

הזלזול באויב נמשך גם לאחר מכן. כך למשל נפוצו אמירות וסרטוני טיק-טוק שלעגו לחמאס וליחיא סינוואר בזמן שהמתקפה הצבאית של צה"ל החלה. החיפוש של צה"ל אחר אנשי חמאס במנהרות הומשל לציד המבקש לאתר עכברים ולהשמיד אותם. המסגור התקשורתי והציבורי בישראל היה כזה שאנשי חמאס הם פחדנים ולכן מתחבאים במנהרות, ולוחמי צה"ל יצודו אותם בתקווה להציל גם את החטופים.

הידיעות האחרונות, לפיהן בימים הראשונים לאחר החטיפה, בזמן שחיל האוויר מפגיז יעדים ברצועה, יחיא סינוואר בחר לצאת ולפגוש את החטופים, הן מפתיעות. הן משדרות עוצמה ואומץ של מנהיג חמא"ס, המסכן עצמו בירידה לשטח תחת אש ישראלית, במטרה לפגוש את קלפי המיקוח שהצליח לחטוף לרצועה. הדבר אמור לטלטל, שוב, את התפיסה המוטעית בישראל, שמחלחלת בקצה גם לכוחות הלוחמים, לפיה האויב חלש ופחדן.

הדרך המהירה ביותר לצאת מהתפיסה המוטעית היא לנהוג בצניעות – כלפי עצמנו וכלפי האויב. לזכור, מצד אחד, שכוחנו מוגבל ולזכור, מצד שני, שהאויב מסוכן. סינוואר למשל הוא מנהיג כריזמטי, תחבולן, אמיץ ובעל יכולת ראייה קדימה. יחד עם זאת, הוא גם רוצח נתעב, אבל אל לנו להתייחס אליו ואל אנשיו כאל מפלצות, אלא כאל אויב מסוכן ומתוחכם. רק כך נצליח להתגבר על תפיסות מוטעות, שפוגעות בשיקול הדעת.

ד"ר רועי אמסלם, מהמכללה האקדמית אשקלון - מרצה בתחום הסכסוך הישראלי-פלסטיני ויועץ לשעבר לענייני פלסטינים במנהל האזרחי

התכנון הישראלי לקראת היום שאחרי ברצועת עזה נדרש גם כן להיות צנוע ומתואם עם מטרות המלחמה. גם במקרה זה נדרש להגיע מפוכחים נוכח המציאות המורכבת שצפויה להתקיים ברצועה. אם צה"ל יצליח להכניע את הכוחות הלוחמים של חמאס בחודשים הקרובים, אז ההרס הניכר בצפון הרצועה יתרחש גם בדרום הרצועה ובמרכזה. אם צה"ל יחסל את דרג ההנהגה של חמאס ברצועת עזה, כולל את ראשי העיריות ומחנות הפליטים, אז לא יהיו מי שינגישו שירותים ויתנו מענה לציבור הפלסטיני ברצועה. כלומר, אם יושג לפחות אחד מיעדי המלחמה – מיטוט שלטון חמאס, אז ברצועה יוותרו למעלה משני מיליון אזרחים, חלקם הגדול מזוהה אידיאולוגית ודתית עם חמא"ס, שרויים בעיי חורבות של מבנים ותשתיות הרוסות.

גישה יהירה עלולה לזלזל בעוצמת התמונות, שעוד יגיעו מהרצועה וישפיעו על דעת הקהל העולמית. כך גם בנוגע לשאלה מי ישלוט וינהל את הרצועה. אם נחשוב שישראל, בשיתוף עם העולם, תוכל לכפות כל שלטון שנרצה על רצועת עזה, ללא התייעצות עם הצד הפלסטיני, אז זו תהיה טעות, שבבסיסה עומדת תפיסה מוטעית, הערכת יתר של כוחנו והערכת חסר של הצד הפלסטיני ברצועה.

מאחר שאין כיום הנהגה פלסטינית שתוכל להיכנס לנעלים של חמאס, אז ההתלבטות הישראלית והאמריקאית היא מורכבת. הרצון הישראלי למוטט את חמאס מתנגש עם ההבנה שהרצועה יכולה להפוך לריכוז של מגיפות ומפגעים סביבתיים, שיעברו לצד שלנו מהר מאוד. ולכן, נדרשת צניעות בכל הנוגע למטרות המלחמה ולשלטון שיבוא לאחריה. מיטוט צבאי של חמא"ס יכול להוות מטרה חשובה, שמשרתת את האינטרס הישראלי, אך תוך השארת מסגרות שלטון מתפקדות, גם אם הן מורכבות מאנשים המזוהים ציבורית עם חמא"ס.

האופן שבו תיקבע המסגרת השלטונית הפלסטינית דורש גם כן צניעות של מקבלי ההחלטות בצד הישראלי והאמריקאי. ניסיונות עבר, אמריקאים, בעיקר, מלמדים שגישה יהירה, המבקשת להנחית בכוח שלטון פרו-אמריקאי של פקידי ממשל בובות, סופה להיכשל ולהיתפס כסוג של משטר משת"פי. דווקא ביחס לרצועת עזה, נדרש לאמץ גישה המבקשת לכונן שלטון פלסטיני עצמאי תוך התייעצות אמיתית עם גורמי כוח פלסטינים אמיתיים לגבי היום שאחרי.

בכירי הרשות הפלסטינית, כמו חסין אלשיח' או אבו מאזן, אינם מתאימים. יש להם תפקידים בכירים, אך אין מאחוריהם תמיכה ציבורית גורפת. למעשה, בהנהגה הפלסטינית יש היום ואקום הנהגתי. למעט סינוואר, אין אדם בעל שיעור קומה שנתפס כמנהיג. ולכן, דווקא עכשיו, חשוב להתייעץ ולהקשיב לבכירים פלסטינים בעלי קול עצמאי, ואפילו כאלה המתנגדים לישראל. חשוב להקשיב להם באמת, מתוך ראייה של האינטרס הישראלי, ולהיעזר בהם, בכדי להציע תוכנית רצינית ליום שאחרי ברצועת עזה.