שתף

תמה תקופה בנס ציונה

12:34 13.01.2020

מה חדש בנס ציונה

תמה לה תקופה: החנות המיתולוגית "בדק בית" בנס ציונה החליפה את הבעלים שיצאו לפנסיה

 

אין כמעט אף נס ציוני שורשי שלא מכיר את החנות "בדק בית" חנות הטמבוריה אשר שוכנת מול הקניותר. 

 

פנחס ואסתי אגמון החליטו אחרי 29 שנים לצאת לפנסיה ולשחרר את החנות לזוג צעיר,  נס ציוניים. 

 

החנות הייתה בית לא רק עבור משפחת אגמון אלא עבור אינספור תושבי המקום שזכו לקבל שירות אדיב, אמין וישר. 

 

הבן, גלעד אגמון שהחנות היא חלק בלתי נפרד מחייו, נפרד ממנה בפוסט מרגש ומפורט. 

 

וכך כתב: 

 

"כבר אחרי חצות עוד לא כיבו הירח"...
אוקיי, אז לא את הירח, אבל היום כיבינו בפעם האחרונה את האורות בחנות.
ההורים שלי נפרדו היום מהחנות 'בדק בית' או כמו שהמקומיים קוראים לה 'הטמבוריה מול הקניותר'.
כמה זמן? 29 שנים!
החנות נפתחה כשהייתי בן 5, במהלך מלחמת המפרץ, וכמה זכרונות יש לי משם:
יושב שם כשהייתי חולה במקום בית ספר, מקבל קרטונים הביתה של ברגים ודיבלים ואורז אותם בקופסאות (30 אגורות לאריזה...אחרי העלאה ), מתקתק על הקופה מגיל 7 (הייתי עילוי בחשבון עד גיל 8, לפני השלב שחשבון הפך שמו למתמטיקה 🙃), מאוחר יותר עבדתי בחופשים בשביל דמי כיס כשבצהריים אוכלים איזו שווארמה או פאסט פוד אחר עם אחי שעבד בבניית המשרדים ממול (מי בכלל זוכר שלא היה אז את בניין המשרדים הצמוד לקניותר).
זכור לי לטובה ימי שישי שהייתי מחכה עד 15:00 שההורים שלי יסגרו את החנות ויבואו הביתה עם בורגר ראנץ' מיתולוגי מלווה בהמון אלף האיים... ושוקופאי.... אחחח שוקופאי.

ואז גדלתי קצת והתחיל האתגר של ללכת מהבית (בראשלצ) ברגל לחנות בנס ציונה... ואחכ האתגר עלה ללרוץ את זה...
כשהוצאתי רשיון והיתה התלהבות לבוא עם רכב לבית ספר, הצלחתי פעמים בודדות להגיע למצב שאני לוקח את אבא שלי לחנות בבוקר, משם לבית ספר וחזרה לחנות להספיק למנוחת הצהריים.

מנוחת הצהריים היא נושא בפני עצמו, לימים גיליתי שלנס ציוניים זה היה קצת מוזר שהחנות בסיאסטה בין 14:00 ל16:00, לי זה תמיד היה טבעי. גם המכולות שלנו בראשון וחנות כלי הכתיבה בה גדלתי (כלבו חיה) היו בסיאסטה, אז מה הקטע שלכם? חחח

אז מה עוד היה לנו? מוצרים הזויים מתחילת הדרך כמו מכסחת דשא אדומה שנראתה לי כילד כמו פרארי, התקנות של וילונות אורגון אליהם הצטרפתי לא פעם, ספירות מלאי בשבת האחרונה של כל שנה אזרחית, נסיעות לקניית סחורה בתא ואכילת לחמג'ון באיזו מסעדה טורקית באלנבי, פריקות של סחורה עם אקדח מחירים שכשאתה בגן מרגיש לך כמו M-16 מקוצרר, לעלות לסדר סחורה בגלריה ולהיתקע בה בגלל פחד גבהים המלווה בפחד ממדרגות רעועות, פגישות מביכות עם לקוחות מצד ההורים "אתה יודע מי זאת נכון?" (כשאין לי פאקינג מושג) או מצד הלקוח "זה הבן הקטן שלך?, לא דומה" (כאילו שלא היו לי מספיק מחשבות משל עצמי שאני מאומץ).

טוב, אפשר להמשיך עוד הרבה, הרי "כבר אחרי חצות, ועוד לא הדליקו את השמש", אך נחתור לסיום.

בדק בית, הייתה לי (ולהורים) לבית שני, היום עזבנו את הבית. זה מוזר, ובטוח שעוד ייקח לנו זמן לעכל.
אבל עכשיו, אני אצטרך לשלם כשאני משכפל מפתח. אמא שלי תצטרך למצוא משחקים חדשים במקום טבלאות אקסל של מלאי ואבא שלי יצטרך להחליף את: חיתוך המפות, בדיקת הנורות, מילוי הסחורות, הייעוץ ללקוחות ושאר הירקות בשלל פרויקטים שחיכו לו כמו: לצבוע שם, לתקן פה, לטייל, לצפות, לבלות ובעיקר ליהנות.
רק שלא יחרוש את הנטפליקס ויעשה לי ספוילרים, סתם הוא לא עושה לי את זה יותר

אז שיהיה לחיי תקופה חדשה, נינוחה ומהנה. לחיי יקיצה טבעית (ולא, לפתוח את החנות ב9:00 זה לא יקיצה טבעית). לחיי ההנאות של החיים וניצול ההנחות של האזרחים הוותיקים 

אז אני מסתכל על התמונה הזו שוב ונוצר את הזיכרונות הטובים, רגע לפני כיבוי האורות, כי "מחר יהיה זה יום חדש
ומה אפשר מיום חדש כבר לצפות?
אז תנו לי עוד רגע, רק עוד רגע
אף על פי שכבר אחרי חצות" 

נ.ב:

החנות נשארת, חיה וקיימת ועברה לבעלים חדשים, נס ציוניים סופר חמודים, שישלבו את הטוב של הניינטיז עם הקידמה של 2020.
לכו לשכפל בהמוניכם :)

 

הדבר הכי טוב שקרה ב-29 שנה האלה, זאת ויקי (ויקטוריה) אגמון שמצאה את דרכה לחנות בגיל 3 חודשים וחיה איתנו 14 שנים.
האחות מבחירה.

 

פנחס אגמון נפרד ממפעל חייו

 

© אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם צילום שיש לכם זכויות בו, אתם ראשים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו. צור קשר

שתף

לוח ארועים

לכל הקופנים

קופונים

Loading...